קטעי קריאה
פרק זה בנוי במבנה קלאסי של מבחני סטנדרט (כמו TOEFL או פסיכומטרי), ומתמקד בטקסטים עיוניים קצרים (150-220 מילים). ההבנה של המבנה הנראטיבי של הטקסט ושל תבנית השאלות הקבועה היא המפתח להצלחה.
1. המבנה הנראטיבי
רוב הטקסטים בבחינה בנויים סביב קשת סיפורית לוגית של פתרון בעיות, המחולקת כמעט תמיד ל-3 פסקאות:
ההצגה והרעיון
המטרה: הקשר רחב + הצגת הנושא.
הפסקה תתחיל ברקע כללי ("בעולם הצעצועים...") ותציג את הגיבור או הנושא הספציפי והמטרה שלו.
הקושי והאתגר
המטרה: הצגת המכשול.
תיאור הקשיים, הכישלונות או הסיבוכים בדרך ("זה לא היה פשוט...", "הנוזל הכתים בגדים"). כאן נמצא שיא המתח הלוגי.
הפתרון והתוצאה
המטרה: פריצת הדרך.
הצגת המומחה או השיטה שפתרה את הבעיה, תיאור התוצאה הסופית והסוף הטוב ("שחרור לשוק").
2. תבנית השאלות
חמשת השאלות בפרק אינן אקראיות. הן נעות מהכלל אל הפרט (Macro to Micro) בסדר קבוע כמעט תמיד:
המטרה: לבדוק הבנה של הנושא המרכזי והתמה.
התשובה הנכונה תכלול את הנושא הספציפי ואת הרעיון המרכזי (למשל: "המצאה מחדש"). המסיחים יהיו ספציפיים מדי (מתמקדים רק בפסקה 2) או כלליים מדי.
ניסוח נפוץ: "The main purpose of the first paragraph is to..."
השאלה בודקת למה הפסקה קיימת, לא רק מה כתוב בה. התשובה הנכונה תקשר את הפסקה להקשר הרחב יותר.
ניסוח נפוץ: ציטוט ביטוי מורכב ושאלת "could be restated as..."
תרגום של ביטוי או ניב לאנגלית פשוטה. המסיחים יהיו לרוב פירושים מילוליים מדי או הפכים.
ניסוח נפוץ: "It can be inferred that..."
דורש לקרוא בין השורות. לדוגמה: אם כתוב שההורים שנאו כתמים (סיבה) והדיו החדש נעלם (עובדה), המסקנה היא שהדיו החדש פתר את בעיית ההורים.
מיקום: לרוב בפסקה האחרונה.
מציאת עובדה ספציפית והבנת המילה הנרדפת שלה בתשובות. המוקש הוא לרוב בכמתים (למשל: הטקסט אומר "handful", התשובה תהיה "very few").
3. עקרונות ברזל לפתרון
אין ידע קודם
התשובה חייבת להימצא בטקסט. גם אם אתם יודעים שדבורים עוקצות, אם זה לא כתוב בטקסט - זו לא התשובה.
היגיון המסיחים
תשובות שגויות נראות הגיוניות למי שרק "רפרף". הן ישתמשו במילים מהטקסט אבל בהקשר שגוי או הפוך.
תרגול שאלה מסוג הסקה לוגית
נתרגל את שאלת ההסקה. שימו לב: התשובה אינה כתובה במפורש, אלא משתמעת מחיבור של שתי עובדות.
Creating colored bubbles was no simple undertaking. Traditional dyes stained everything they touched, leading to ruined clothes and angry parents. Dr. Sabnis eventually developed a dye structure that loses its color when exposed to air friction.